ערב המשחקים הראשון שלי

כשהתיישבנו, ארבעתנו, סביב הלוח המרהיב, וכל אחד רצה את "הצבע שלו" עבור ה'אנשים שלו' במשחק - הרגשתי הכי בבית בעולם, וזאת למרות שלא הכרתי אף אחד מהאנשים איתם ביליתי אתמול עד אחרי חצות [וגם עכשיו אני לא יודעת עליהם כמעט כלום פרט לשמותיהם הפרטיים].

את ההזמנה לערב המשחקים קיבלתי יום לפני החזרה לארץ. טיימינג איז אבריסינג.
היה לי ברור שזה המלאכים שולחים לי כדי לשמחותי בימים אלה.רציונלית לא הייתי אמורה ללכת, גם משום שערב שכזה, כך הסתבר לי, נמשך עד אחרי חצות, ובסיומו מחכה לי נסיעה ארוכה הביתה,  גם משום שלמחרת ציפה לי יום עבודה, אבל בעיקר משום שלא הולכים ל.ב.ד לבית של איש זר שמנפנף בלוח משחק מפתה !

אבל אני אשה.
אני בוחרת אוטו לפי צבע ואני מקשיבה לאינטואיציה יותר מאשר להגיון.
מסתבר שיש אנשים מדהימים שכאלה שנפגשים פשוט כדי לשחק.לא הימורים, לא פוקר ואלכוהול.
הם משחקים משחקים יפהפיים עם שמות מוזרים, לחלק מהמשחקים יש סיפור מסגרת, חלקי המשחק מרהיבים ומפתים, והדבר היחיד ממנו חששתי היה שמעולם לא שיחקתי בשום משחק שכזה, ההוראות לרוב לא בעברית ויש המווווווון חוקים שנראו לי תמיד מסובכים.

אבל המלאכים, כשהם כבר שולחים משהו, הם דואגים שהוא יהיה משובח.
הרביעיה אליה הצטרפתי [מתוך שמונה משתתפים שהיו באותו ערב, שיחקנו שני משחקים בשתי קבוצות נפרדות ועוד משחק אחד משותף לכל השמיניה] היתה סבלנית מאד, הסבירו לי את החוקים, האירו את עיני כשעשיתי טעויות וגם ידעו מתי להניח לי להתנסות לבד ו.ל.ה.נ.ו.ת .

כשסיימנו משחק אחד והם רצו להספיק אחד נוסף קצר ומהיר, הצעתי שאני רק אסתכל, אבל הם לא הסכימו בשומופן, ושיתפו אותי גם בו.

זוכרים את הפנטזיה שלי על גן-גדולים בו אהיה ילדה ולא גננת ?
גיליתי שלא כל הפנטזיות מתנפצות כשהן מתממשות.
עובדה.

- - - -

 רשומה זו נכתבה בינואר 2012 ופורסמה בבלוג בתפוז

פעמים רבות שואלימותי מדוע אני פותחת את ערבי המשחקים אצלי לציבור הרחב
הזיכרון מהפעם ההיא הוא אחת הסיבות
הפכתי, כמו רוב שחקני הלוח, למסיונרית לתחביב
אז אם הצלחתי לדגדג לכם את בלוטות הסקרנות והחשק - מוזמנים לשחקיתנו, בערוגות,
ו/או להצטרף לקבוצת המשחקים שלנו בפייסבוק